לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בירושלים (כב' ס. נשיא כ. מוסק) בת.א. 11069/02, מיום 24.4.03; 8.12.03; 6.5.04 בהן נדחתה את בקשתה של גב' שרה בן חנן (להלן:"המבקשת") לבטל את פסק הדין, שניתן כנגדה על פי צד אחד, בהעדר הגנה, ביום 31.1.03.
רקע
1. לפי שאפרט את הרקע אשר קדם לבקשה זו, אסקור, בקצירת האומר, את האירועים אשר קדמו להגשת התביעה.
בבסיס בקשה זו, תביעה כספית אשר הוגשה ביום 29.10.2002. נשוא התביעה, חוזה שכירות לגבי נכס מסחרי ברח' אגריפס 19 בירושלים, אשר נחתם ביום 4.5.2000 בין המבקשת ובין המשיבים (בבקשה זו), כאשר הערבים לקיומו הינם המשיבים הפורמלים.
לאחר מספר חודשים, חדלה המבקשת מלשלם את דמי השכירות בטענה כי המושכר אינו מתאים לעסק מתחום המזון, לאור העובדה כי אינו מחובר לרשת הביוב העירוני. שני הצדדים טוענים להפרת החוזה, וטענה זו עומדת בבסיס המחלוקת אשר היה עליה להתברר בבית משפט קמא.
לאחר שחלף המועד להגשת כתב ההגנה מטעם המבקשת, וזה לא הוגש, פנו המשיבים לבית המשפט על מנת שזה ייתן פסק דין בהעדר הגנה. בקשתם זו, הובאה בפני כב' השופטת ש. רנר וזו דחתה אותה מהטעם שאישורי ההמצאה לנתבעים 3 - 1 אינם תואמים את האמור בתקנות.
ביום 29.1.2003 פנו המשיבים פעם נוספת לבית משפט קמא, בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, כנגד המבקשת. לבקשה זו צירפו תעודת עובד ציבור, שבה מעיד פקיד הדואר, כי דבר הדואר נמסר לידי המבקשת וכי היא אישרה בחתימתה את קבלתו. את בקשתם זו קיבל כב' השופט כ. מוסק, וביום 31.1.2003 ניתן פסק דין כנגד המבקשת, בהעדר הגנה.
2. בקשה לביטול פסק הדין הנ"ל הוגשה ביום 2.3.2003 ע"י עו"ד אהרון פקטור, אשר היה, באותה העת, בא כוחה של המבקשת (לדבריה, ללא תמורה). את בקשתה זו דחה בית משפט קמא ביום 24.4.2002, מהטעם שלא פורטו טענות ההגנה, והתצהיר שצורף הינו תצהיר סתמי. כמו כן, קבע בית המשפט כי לפי האישורים אשר בפניו, התביעה הומצאה כדין, והמבקשת היא שחתמה על אישור המסירה. על אף דחיית בקשתה, הגישה המבקשת בקשה להתיר לה הגיש כתב הגנה, בצירוף כתב ההגנה, זאת ביום 27.5.2003.
3. לאחר מספר חודשים, ביום 17.8.2003, הגישה המבקשת, פעם נוספת בקשה לביטול פסק דין, זאת לאחר שמונה לה עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי. עתה, הוגשה הבקשה באופן מפורט ומלא, וכללה אף טענות הגנה. גם בקשה זו נדחתה ע"י כב' השופט מוסק, ביום 8.12.2003, וזאת מהטעם שאין להגיש בקשה זהה לבקשה שכבר נדחתה.
4. בקשתה השלישית של המבקשת, לביטול פסק הדין, הוגשה ביום 13.1.2004. ביום 24.2.2004 הוגשה הודעה לבית המשפט מטעם המבקשת, ובה נאמר כי לאחר שראתה את אישור המסירה, היא מצהירה כי זו אינה חתימתה. לאור הודעה זו, קבע בית המשפט דיון ליום 3.5.2004 לבירור טענתה זו. אולם, בית המשפט לא קיבל את בקשתו של בא כוח המבקשת, לזמן את פקיד הדואר להחקר על תעודת עובד הציבור, לאור הסתירה בין אישור המסירה לאמור בתעודה, וביום 6.5.2004 דחה אף את בקשתה השלישית לביטול פסק הדין. טעמו העיקרי לדחיית בקשתה היה, כי לא השתנה דבר באופן מהותי אשר יצדיק את שינוי החלטתו. בהחלטתו זו הדגיש בית משפט קמא כי, הדרך היחידה העומדת בידי המבקשת הינה הגשת בקשת רשות ערעור ולא בקשות חוזרות ונשנות לביטול פסק הדין.
לאחר פסיקתו זו של בית המשפט חדלה המבקשת מלהגיש בקשות לביטול פסק הדין, וביום 13.3.2005 הגישה לבית משפט זה את הבקשה להארכת מועד לבקשת רשות ערעור, ובקשה לרשות ערעור.
טענות המבקשת
5. בראש דבריה של המבקשת, טוענת היא כי לא ניתן לה יומה בבית המשפט, וזכות זו הוכרה כזכות יסוד על פי הפסיקה.
טענתה העיקרית והמרכזית הינה, כי כתב התביעה כלל לא הומצא לה, בין כדין ובין שלא כדין. את טענתה זו סומכת המבקשת על אישור המסירה, אשר בו מופיעה חתימה של אדם אחר, בשם שרייבר, וכן על כך שהסימון בקטגוריית "פרטי המסירה" אינו רלוונטי להמצאה לידי אדם פרטי. לדבריה, אף נסיונם של המשיבים לרפא את הפגם הנ"ל, אין בו כדי לסייע להם. זאת משום שתעודת עובד הציבור הוגשה בניגוד לתקנות וללא תצהיר לתמיכה בעובדות הסותרות את אישור המסירה.
6. טענה נוספת בפי המבקשת, הינה, כי לא רק לגביה נפלו פגמים בהליך ההמצאה, אלא כך היה גם כלפי חלק מהערבים. בניגוד אליה, פסק הדין אשר ניתן כנגד אותם הערבים בוטל, והותר להם להגיש את כתב ההגנה.
לעניין ההגשות החוזרות ונשנות של הבקשות לביטול פסק הדין, טוענת המבקשת, כי יש לראותן כבקשות לעיון מחדש ולא כבקשות אחרות, ועל כן פעולותיה היו לפי התקנות.
7. עוד טוענת המבקשת, כי לא רק שלבקשה לעיון מחדש צורפו טענות הגנה, אלא אף טענות אלו ממש עומדות היום בפני בית משפט קמא, בדיוניו לגבי חיובם של ערביה.
כן, מפרטת המבקשת נסיבות אישיות מיוחדות, אשר לטענתה מסבירות את הקושי הרב בו עמדה, אשר הקשה עליה להתמודד עם ההליכים נגדה בבית משפט קמא.
8. לשם קבלת בקשתה להארכת מועד, מוסיפה המבקשת את טעמיה המיוחדים. לדבריה, העובדה כי השאלות אשר במחלוקת טרם הוכרעו, מונעת את טענת הצפיות של המשיבים לסופיות הדיון. מוסיפה היא כי, כאשר יש הליך זהה אשר עדין תלוי ועומד, מהווה הדבר טעם מיוחד לעניין בקשה להארכת מועד. לדבריה, ההליך אשר מתקיים כנגד הערבים הינו הליך זהה משום שהשאלות העומדות בפני בית המשפט הן אותן השאלות.
מוסיפה המבקשת כי אף מעבר לדרישת התקנות לטעמים מיוחדים, ישנה לבית המשפט, הסמכות להעניק אורכת חסד כאשר מדובר בעוול ובאי צדק משווע.